היום הראשון בגן/ אוראל וסרמן

עוד רגע מגיע לסיומו החופש הגדול ואיתו מתחילה לה שנה חדשה. הרבה ילדים בגילאי יכנסו למסגרות חדשות והמעבר הזה הוא לא פשוט.

אז בואו נדבר רגע על פרידות. כי לשם מתנקז כל הקושי במעברים.

פרידות הן לא פשוטות, אפשר אפילו לומר שהן קשות לחלק מאיתנו.

בחיים של הילדים שלנו שזורות המון פרידות : פרידה מצעצוע, פרידה מסבתא וסבא בסופ”ש, פרידה מגן השעשועים כי נגמר היום והולכים הביתה וגם פרידה מאמא ואבא בבוקר.

יחד עם זאת חשוב שנזכיר לעצמנו שפרידות הן חלק מהחיים ושאם לא נלמד להתמודד איתן, יהיה לנו יותר קשה להתמודד איתן בהמשך. (כשהפרידות יהיו גדולות ומשמעותיות יותר וכבר לא חלק מהשגרה)

עם כל הקושי ברגע הזה של הפרידה, עם הבכי קורע הלב של הילד/ה (לפעמים עד כדי ההזדהות) חשוב שנזכור את התפקיד שלנו  כהורים, כי אנחנו העוגן שלהם!

אנחנו צריכים לאפשר להם להתגבר והם צריכים לסמוך עלינו.

“ילד שעסוק בלהבהיר כמה קשה לו הפרידה, לא פנוי להתגבר, הוא לא פנוי להזכר שזו פרידה של החיים ושבבוקר תזרח השמש ונפגש שוב ” / עינת נתן

אז לפני שנעסוק ב- איך לעזור להם להתגבר על הפרידה, בואו נדבר על איך להכין את הילד למעבר למסגרת החדשה:

* לתכנן – תתכננו מי לוקח אותו לגן (ממליצה שיקח אותו מי שקל לו יותר להתמודד מבחינה ריגשית).

* חשוב לשוחח עם הילד לפני כן. לשתף אותו במה שידוע לכם על הגן החדש – שם הגננת, אולי מיקום הגן (ליד …) אפשר ורצוי גם ללכת ולראות אם יש אפשרות.

 * אפשר לפגוש חברים שיהיו אותו הגן ולעשות הכרות מקדימה.

* שדרו רוגע ובטחון. ילד מרגיש מה שההורה משדר. אם תשדרו חוסר ביטחון, הילד ירגיש חוסר ביטחון ואנחנו לא רוצים את זה. אם אתם רוצים לסייע לילד להשתלב בגן, שדרו לו שהגן הוא מקום נפלא.

וכעת, איך נעזור להם להתגבר?

“עשה ואל תעשה” בפרידות מהילדים בבוקר:

1. לא אומרים : “תפסיק לבכות” – זה לא באמת עוזר וגם מכניס נימה של כעס לא מוצדק מצד ההורה.

2. לא אומרים : “תבטיח לי שהיום/מחר תפרד ממני יפה, בסדר?”. זו הבטחה גדולה מדי ומה יהיה אם הילד לא יעמוד בציפיות? הוא ירגיש שהוא מאכזב אתכם.

3. לא אומרים : “אל תבכה כי אז אני אהיה עצובה” – פה אתם “מפילים” על הילד “תיק” נוסף, פתאום הוא צריך להתמודד גם עם העצב שלו וגם עם העצב שלכם.

4. לא להבטיח הבטחות שכביכול “יעבירו” את הכאב. כמו למשל : “אם לא תבכה אקנה לך מתנה בסוף היום”.

5. לא לבכות ליד הילד. (מחזירה אתכם לסעיף א’ – לתכנן מי לוקח אותו), זה מחליש אותו ואתכם. זכרו – אתם העוגן!

6. לא להבטיח הבטחות שלא תלויות בכם כמו: “יהיו לך מלא חברים”, “יהיה לך רק כייף”, “תקבל ממתקים…” זה עלול ליצור אכזבה ושוב ש – אתם לא עומדים במילה שלכם.

7. לא נעלמים!!! אומרים “בי מתוק שלי, אני הולך לעבודה ובסוף היום אבוא לקחת אותך”. כדי שידע שהלכתם ושהוא יכול לסמוך עליכם.

אז מה כן לעשות?

1. כן לאפשר להם לבכות (למי שצריך, לא לבטל את זה), זה בסדר. זה נותן לגיטימציה לקושי שאיתו הם אמורים להתמודד.

2. המסר בפרידה ביום הראשון הוא שפרידה זה דבר עצוב ושאנחנו סומכים עליך שתתגבר. (אפשר להגיד: אני מאוד אשמח אם תצייר לי ציור ותביא לי אותו בסוף היום כשאבוא לקחת אותך).

3. חשוב שיהיה משפט קבוע שאותו אומרים כל בוקר. למשל :”כשאסיים לעבוד אבוא לקחת אותך ונפגש שוב. (זו פרידה שתהפוך להיות שיגרה כחלק מהחיים והכל בסדר).

4. חשוב – להכין אותו מראש. “מחר אתה הולך לגן “תמר” אני אקח אותך בבוקר, אשאר איתך קצת בגן, נשחק משחק אחד ביחד ואז אני אלך לעבודה.

5. אפשר להגיד שגם לכם הפרידה קשה ושאין ברירה. זה דבר טבעי.

6. לתת חיבוק ונשיקה ופשוט ללכת, לסמוך על הצוות החינוכי שיעזור לו להתגבר ולסמוך עליו שהוא מסוגל למצוא את הכוחות שבו – אתם חייבים לאפשר לו – הוא יצליח.

7. לא לחזור לעוד חיבוק ועוד חיבוק ועוד חיבוק – זה רק מקשה. אם הגדרתם חיבוק אחרון אז תעמדו במילה שלכם – הוא צריך לסמוך עליכם שאתם עומדים במילה שלכם.

כשהוא יתגבר על הפרידה הזו, אני אדע שהכנתי אותו שלב נוסף לפרידות שהן חלק מהחיים ושבטוח הוא ידע להתמודד איתן טוב יותר.

שנה טובה ומוצלחת.

אוראל וסרמן

מדריכת הורים בגישת מיכל דליות ויועצת שינה מוסמכת.

054-2004176