מה בין הדרכת הורים, גבולות ושינה? /אוראל ורסמן

לילה, הילד רוצה עוד סיפור. לנו ההורים קשה לסרב, וזה בסדר. סיפור אחד או שניים הוא לא העניין.

העניין הוא שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו אחרי 3-4 סיפורים כל יום…  וזה לא נגמר.

אנחנו לרוב נמצא את עצמנו מותשים או מנסים למצוא כל מני דרכים חדשניות לסיים כבר את היום. לעיתים אנחנו מנסים להציב גבול ולהגיד סיפור אחד! אבל אז אנחנו שואלים : “בסדר?”

ומה אנחנו מצפים שהוא יגיד? האם באמת הוא מחליט בעניין הזה או אנחנו?

לעיתים יכול להיות מצב שבו הילד מתנגד ומתעקש  עד שאנחנו מרגישים שאנחנו נכנסים איתו לאיזה משא ומתן (במקרה הטוב) או מאבק/”מלחמה” (במקרה הרע).

זה לא חייב להיות כך!

הצבת גבולות
לא רק ב “עוד סיפור אחד” מדובר. זה יכול להיות גם : “אפשר מים”… או  “אני רעב” – ואז עולים רגשות האשם שלנו שחס וחלילה לא נהיה ההורים המזניחים – כי “אוכל ומים אף פעם לא נמנע ממנו”.

העניין הוא שילדים פיקחים. הם לומדים אותנו מהר מאוד, יותר מהר ממה שאנחנו מתארים לעצמנו. והם מתרגלים מהר מאוד לשינויים (לטובתנו או שלא).

הם יודעים מה יעבוד להם ומה לא. הם גם כאלה נבונים שיכולים לזהות עם מי יעבוד ועם מי לא. למשל – עם אבא הולכים לישון בלי הרבה “עניינים”. סיפור אחד וכולם במיטות! עם אמא, אני יכול “לשחק” ואני מצליח לשכנע אותה להישאר עוד ועוד, למתוח את הגבול. “אני צריך רק לעשות קצת קולות, או לבקש מים או פיפי … וזה עובד”, זה מושך את הזמן (:

אז בואו קודם כל נגדיר מהם  חוקי הבית ומהם גבולות, כי לכל בית יש  את הגבולות והחוקים שלו וזה לגיטימי ובסדר גמור. למשל – יש בתים שבהם ישנים לינה משותפת כולם ביחד, ויש בתים שישנה הפרדה ברורה בין חדר ההורים לחדר הילדים.

מה ההבדל בין חוק לגבול?

חוק – מתבסס על ערך. וחל על כולם – למשל חולצים נעליים בכניסה לבית כי דואגים לנקיון ולסדר. גם אמא, גם אבא, גם הילדים. הערך – שמירה על סדר ונקיון.

גבול – משתנה בהתאם לגיל ולשלב ההתפתחותי. הגבול חייב להיות ברור וידוע מראש. גבול הוא המקום שבו יש לי יכולת בתור הורה לאכוף אותו – יש לי שליטה.

עם הגיל, כשהילדים מתבגרים הגבולות מצטמצמים באופן טבעי וגדלה העצמאות והאחריות על בסיס הערכים שביססנו בבית.

לדוגמה  – ילדים בני 2-8 בערך ילכו לישון סביב השעה 20:00 . אך נער בן 14-15 ומעלה יוכל לישון מאוחר יותר.

דוגמה נוספת (הפעם מחיי האישיים), הבן הקטן שלי “מכור” לשוקו, מבחינתו אפשר לשתות 6-7 כוסות שוקו ביום, ללא הגבלה. כאן נכנסת האחריות שלי לבריאות שלו והגבול עוזר לי להעביר לו את המסר. החלטנו (בעלי ואני) לשים גבול, עשינו שיחה ובה הסברנו ששוקו זה בסדר אבל במידה. הגבלנו ל 2 כוסות שוקו ביום וכך גם הצגנו את זה בפניו . אמרנו “מהיום מותר לך לשתות 2 כוסות שוקו ביום, אתה יכול לבחור מתי”. אפשרנו לו לבחור, זה בעצם יוצר מצב שבו השליטה היא שלנו אך הוא מרגיש שיש בידיו גם בחירה. הגבול הזה ברור וניתן בקלות לאכוף אותו. וזה עובד!

איך מציבים גבולות בפני הילדים מבלי ל”הסתבך” ומבלי להיכנס למאבקי כוח, משא ומתן, תנאים או חששות:

1. מחליטים יחד – מה חשוב לנו כמשפחה, מה מפריע לנו ומה אנחנו רוצים באמת לשנות. הסכמה של שני בני הזוג בנושא.
לדוגמה: חשובה לנו פרטיות וזוגיות ולכן חשוב לנו שהילדים ישנו בחדר נפרד מההורים

2. מוצאים דרך לאכוף את הגבול. אם אין לנו דרך לאכוף את הגבול אז אין לנו שליטה וזה מיותר.
לדוגמה: מרגילים מגיל צעיר שהילדים ישנים במיטה שלהם כל הלילה, לא מאפשרים הרדמה במיטת ההורים. במידה והילדים מגיעים בלילה אז מחזירים אותם (יש לנו שליטה על זה). אותו הדבר עם בקבוק – אם הבנו שהילד לא צריך יותר לאכול בקבוק בלילה, כי זה לא תורם לאיכות השינה שלו ומזיק לשיניים, אז לא נותנים יותר בקבוק בלילה! גם זה בשליטתנו.

3. משתפים את הילד (בהתאם לגיל) בהחלטה ומאפשרים לו בחירה בין שתי אפשרויות שהחלטנו עליהם מראש. לדוגמה: אתה יכול לבחור אם לישון עם הדובי או עם הבובה של סמי הכבאי – מה אתה בוחר?

4. לא לשקר או להעלם אחרי שהילד נרדם. זה יכול לפגוע באמון של הילד בכם ובסמכות ההורית שלכם.
לדוגמה: “טוב מתוקי, אני אשן איתך” ואז כשהוא נרדם אנחנו מתגנבים בשקט בשקט ונעלמים לו. האם הוא יסמוך עלינו?

5. להיות עקביים, ברורים ולהתמיד!

6. הבסיס הוא יצירת סדר יום – בבוקר יש אור, לקראת הערב ארוחה וטקס שינה.

7. להאמין בילד ולתת לו תחושה שאתם בבית ושאתם סומכים עליו.

הצבת גבולות תורמת להתפתחות הרגשית של הילד וללמידה על העולם. גבולות מאפשרים לילד ביטחון ונותנים להורים סמכות, מה גם שהצבת גבולות ברורים מחזקת אצל הילד את היכולת לראות את האחר, לכבד, להתחשב, לדחות סיפוקים ולהיבנות לחיים בעתיד.

זכרו – כל בית והגבולות שלו ואין כאן “אמת אחת”. הגדירו והסכימו על הגבולות מראש, התאימו אותם לגיל הילדים ולשלב ההתפתחותי שלהם. עשו זאת באופן מושכל.

כי לישון, זה לא חלום!

מאת: אוראל וסרמן, יועצת שינה מוסמכת ומדריכת הורים בגישת מיכל דליות.

054-2004176

יועצת שינה מוסמכת

B.Ed  בחינוך מיוחד והוראה + M.A בייעוץ חינוכי